דברים שאמרה יהודית, כנציגת המשפחות השכולות, בטקס אזכרה לחללי חיל המודיעין שנערך באתר הזכרון של החיל בגלילות.

נתבקשתי לשאת את דבר המשפחות השכולות.
קשה לדבר בשם משפחות החללים בהכללה. לכל אחד מאיתנו יקירו הפרטי שאיננו, לכל אחד מאיתנו הנסיבות הייחודיות של אסונו ולכל אחד מאיתנו דרכו האישית בהתמודדות.
אך המשותף לכולנו הוא האין. האין המורגש בכל יום, בכל שעה.
אין עוד אפשרות לנשק, לחבק ולהחזיק בהם. אי אפשר עוד לשוחח איתם, להקשיב להם, לייעץ להם ולהיוועץ בהם. אי אפשר עוד לשמוח איתם בהתבגרותם, בחוויותיהם ובהתפתחותם. לתכנן איתם טיול בארץ ובחו"ל ולהיות שותף שלהם בתוכניות לימודים ועבודה - אלא רק בדמיון ובחלומות.

ולכולנו הכאב החד, הצורב על שאנו ממשיכים בלעדיהם, איתם ולא איתם. והיינו רוצים כל-כך להמשיך לפנק אותם, לדאוג להם, לצחצח את נעליהם הצבאיות, להכין להם בחופשות את התבשיל הכי הכי אהוב. להחזיק להם ידיים לקראת בחינות, לחגוג את ימי ההולדת שלהם, לעמוד בחופה בטכס נישואיהם ועוד... ועוד... כל-כך הרבה עוד.

יקירינו שאינם הורישו לנו משימה כבדה, והיא - להתמודד. בכל אירוע, בכל מצב, כל הזמן עם הזכרונות, התמונות והקולות.
עם המחשבות על עתידם, החוזרות מבצבצות וטופחות, אך תמיד ב"אילו". עם העובדה שהם יישארו צעירים ושנדבר עליהם תמיד רק בזמן עבר.

ואכן, לפנינו רק דרך אחת. עלינו להשקיע אנרגיות, כוחות, מחשבה ורגש כדי לאחוז בחיים ולהמשיך בהם. ובצד הכאב ההולם להרשות לעצמנו ליהנות מילדינו ומקרובינו שאיתנו, מעבודתנו, מקשרים עם חברים ואפילו מטיולים ופריחות ומציוץ ציפורים.
למען יקירינו שאינם, למען ילדינו והקרובים לנו שאיתנו ולמעננו.

אני רוצה לומר כמה דברים למפקדים, ובמיוחד לבכירים, מאסוננו האישי ומאסונות הקודמים לו.
המפקדים, ובאופן בולט בחיל זה, רובם מוכשרים, אינטליגנטים, חדורי התלהבות ומוטיבציה, בעלי נחישות ודביקות במטרה. תכונות אלה הכרחיות למילוי תפקידי פיקוד אך אינן מספיקות. גם הכשרה מבצעית ופיקודית אין בה די. חשובים בנוסף ובמיוחד שיקול דעת בוגר, היכולת להקשיב לתחושות פיזיות ורגשיות של הפקודים ושלהם עצמם. חשובה היכולת לקרוא מצבים מסוכנים, היכולת לזהות את הקווים האדומים למאמץ, להעזה ולפעולה. חשוב לנקוט אמצעי זהירות מקסימאליים ואפילו לעצור כשהמצב מחייב זאת, ומבלי להתבייש ומבלי מהרגיש מאוים או נכשל.

חשוב שהמפקדים הבכירים, שלהם הניסיון הכפול - הניסיון המבצעי המצטבר וניסיון החיים עם הגיל והוותק - יהיו ערים לכך שהמפקדים הצעירים, ככל שיהיו מוכשרים, זקוקים לכל אורך הדרך להדרכה, להנחיה, לליווי, לתמיכה ולפיקוח.

פנייתנו זו אליכם באה כדי שלא יתווסף לרשימת השמות החקוקים באתרי ההנצחה אף לא שם אחד, שבדיעבד, לאחר האסון, יתברר שניתן היה למנוע אותו.
שמרו על ילדינו. שמרו על עצמכם.

לקציני הנפגעים ולמפקדים. אנחנו יודעים וחשים עד כמה מורכב וקשה המגע עם הכאב שלנו.
אנו מבקשים שתדעו שאנחנו מעריכים את הליווי התומך שלכם, את נוכחותכם האכפתית, החמה והרגישה, ועל כך אנו מודים לכם מאוד.

6.6.95